איזה רוחב יש לתפר, איך הוא נהיה שיכור, ולמה אנחנו משתמשים בתפר זיגזג?

אם אתם אוהבים ללבוש (ולתפור) בדי סריג,

ואין לכם מכונת אוברלוק

(או אפילו אם יש לכם אוברלוק,

אבל מדי פעם אתם גם עושים מכפלות במכונה הרגילה על בדי הסריג שתפרתם)

יכול להיות שקרה לכם שעשיתם תפר ישר יפה ומושלם,

אבל אז מתחתם טיפה את הבגד, ו-אופס! התפר התפוצץ ונקרע.

 

אז נכון, אמנם אנחנו לא עוסקים פה בבלונים,

ותפרים ממש לא אמורים להתפוצץ,

אבל תפר ישר בבד נמתח,

ובכן…

כן, זה בד"כ סופו של כל תפר לא גמיש בבד גמיש.

 

וזה ממש מבאס.

ואולי אין מה לשבת ולהצטער,

אבל בהחלט יש מה לעשות כדי למנוע את זה.

 

ראשית חשוב להבין מה קרה פה-

בד הסריג שתפרנו הוא גמיש.

כנראה גם מיקום התפר דורש מתיחה כלשהי,

תוך כדי הלבישה למשל.

התפר, לעומת זאת- חסר גמישות.

החוט לא עשוי מגומי, אין לו מתיחה, ואנחנו לא יכולים לצפות ממנו להימתח יחד עם הבד או הבגד, כי התכונות שלו שונות.

 

אז מה עושים?

מאוד פשוט.

בכל מכונה ביתית, מלבד התפר הישר והבסיסי,

יש גם כפתור שמשנה את רוחב התפר.

הכפתור הזה מאפשר לנו ליצור תפר בצורת זיגזג.

את רוחב הזיגזג ניתן לשנות לפי הצורך,

אבל במקרה שלנו,

אנחנו בהחלט יכולים להסתפק בזיגזג הכי צר.

הזיגזג  הצר מצד אחד מאפשר לבד קצת יותר גמישות,

ומצד שני מספיק צר כדי לא לבלוט במראה של זיגזג.

בגלל המראה שלו- הוא נקרא תפר "שיכור".

הוא כמעט מצליח ללכת בקו ישר,

אבל לא לגמרי 🙂

 

אז בפעם הבאה שתתפרו בדי סריג,

במיוחד בחיבורים של היקפים, שם עיקר המתיחה-

שימו לב שאתם מכוונים את המכונה לתפר זיגזג,

ותחסכו לעצמם חוטים שנקרעים בבגד החדש והיפה שלכם

 

בהצלחה,

ותמשיכו פשוט לתפור בכיף!

 

סימה

 

כתוב/כתבי תגובה