להיות מקצוען בתחביב שלך- פוסט אורח של חמי אברהם
במהלך השנים חמי צבר המון נסיון עם מגוון תחביבים, בינהם נגינה בגיטרה ומפוחית, ציור, פיסול על קירות ועוד, ומפה נולד הרעיון ליצור פלטפורמה נוחה שתעזור להניע אנשים לעסוק בתחביבים.
והנה מה שהוא כותב מהזוית שלו על תחביבים:
תחביב בהגדרתו הוא בילוי שנעשה לשם ההנאה. ההיגיון אומר שככל שנהיה טובים בתחביב, כך נהנה יותר.
ההיגיון גם אומר שכדי להיות טובים במשהו, אנחנו חייבים להשקיע הרבה זמן ומאמץ כדי להתמקצע בתחביב.
הרבה אנשים חושבים, או מצפים, שעיסוק בתחביב יהיה קל ונטול מאמץ. אבל אי אפשר ללמוד לנגן על פסנתר או גיטרה בלי לדעת תווים, בלי ללמוד תיאוריה ובלי להתאמן הרבה, נכון?
הדבר תקף לגבי כל תחביב – ציור, פיסול בחימר, תפירה, פסנתר וכו.
בספר "מצוינים" (Outliers) של מלקולם גלדוול הוטבע המונח "חוק עשרת אלפים השעות" שקבע שאם כל אחד ישקיע 10,000 שעות בתחום כלשהו הוא יוכל להפוך למומחה בתחום. ה"חוק" הפך למושג נפוץ בתרבות.
החוק, כמו הספר, נולדו כתוצאה ממחקר שפורסם ב-1993 שטען כי הגורם הכי משמעותי וחשוב בפיתוח יכולת הוא אימון, ולאו דווקא כישרון מולד. המחקר נעשה על שלוש קבוצות של נגני כינור מקצועיים: בינוניים, טובים ומצוינים. המחקר עקב אחרי כמות השעות שכל קבוצה השקיעה באימון והרגלי האימון שלהם לבין רמת הנגינה של כל נגן בקבוצה. החוקרים גילו שיש קשר ישיר בין משך האימונים לרמת הנגינה, והמסקנה של המחקר הייתה שכישרון מולד הוא אינו הפקטור המרכזי ביכולת של כל אחד מאיתנו להיות מצוין במשהו אלא האימון עצמו.
אמנם במחקר חדש כמה שנים מאוחר יותר הפריכו את הטענה שכישרון מולד פחות חשוב, אבל עדיין האימון הוא הפקטור המשמעותי כדי להפוך להיות מצליח בתחום.
אז אם אנחנו צריכים להתאמץ ולהשקיע המון זמן ואנרגיה ולימוד בתחביב, האם זה לא מאבד את המטרה של להנות מהעיסוק? האם אנחנו לא הופכים את התחביב לסוג של עבודה?
דיויד בלאט, מאמן הכדורסל, אמר שהוא מעולם לא עבד יום בחייו, למרות שהוא נמצא באולם כמעט 12 שעות כל יום.
מה שבלאט אומר בעצם זה שכשאתה עושה משהו שאתה אוהב ויש לך תחושת סיפוק ממנו, זה לעולם לא ירגיש לך כמו עבודה או כמו נטל שאתה "חייב" לעשות, אלא משהו שאתה "רוצה" לעשות.
כשאת נהנית ליצור שמלה, מהתכנון והשרטוט המקדים, מבחירת הבדים, מהחיתוכים והתפירה עד שעה מאוחרת, תחושת הסיפוק שיש מהמוצר המוגמר היא כ"כ גדולה שהיא מבטלת לגמרי את כמות השעות והעבודה שהשקעת, וזו בדיוק הנקודה.
חלק מההנאה שאנחנו שואבים מעיסוק בתחביב הוא הזמן והאנרגיה שאנחנו בוחרים להשקיע בתחום שעושה לנו טוב בנשמה.
כשזה טוב, אנחנו מקבלים באהבה את הקשיים ואת הטעויות שאנחנו חווים בתהליך. כשזה טוב, אנחנו רוצים להשתפר ולהיות טובים יותר, וכל הצלחה וגרמת לנו לרצות ולהיות טובים יותר, ולהשקיע יותק זמן בתחביב.
עשית קורס לרישום בעיפרון, הצלחת לצייר דמות בצורה מדויקת? זה יאתגר אותך לצייר משהו חדש.
הצלחת לנגן שיר על גיטרה בלי טעויות? עכשיו תרצה לנגן שיר נוסף, וכן הלאה.
בסופו של דבר, כל תחביב שבוחרים הוא תרופה לנפש. עיסוק בתחביב זאת הדרך שלנו למצוא איזון בחיים, בין העבודה והלחצים שאנחנו חווים ביומיום לדבר הזה שהוא שלנו. זה המקום שלנו להתנתק מהכל ולהיות לבד עם עצמנו או עם בן/בת הזוג שלנו.
ואם אתם דוחים את התחביב כבר הרבה זמן, הגיע הזמן להפסיק לדחות ולהתחיל להנות