מה זה תיק שרוך? זה התיק הזה, של הקייטנות. תיק פשוט, בצורה מלבנית, שאפשר לזרוק לתוכו בקבוק, וכובע, חטיף או שניים, ולפעמים אפילו ספר. תלוי בגודל של התיק, ותלוי ביעד שלכם באותו יום. ולמה שרוך? כי השרוכים, הם גם הרצועות שאותן לובשים על הכתפיים, וגם אמצעי הרכיסה, שאיתו סוגרים את התיק. זה תיק כייפי,
איזו מכונה כדאי לקנות? כדאי לקנות מכונה עם אוברלוק? זאת שאלה שאני מקבלת הרבה, ואני רוצה לעשות קצת סדר, בנוגע לסוגי המכונות והפונקציות שלהן. ישנן כמה סוגי מכונות תפירה. חלקן נראה גם בחדרי תפירה ביתיים,וחלקן רק במתפרה מקצועית. נתחיל מזה שמכונות התפירה מתחלקות למכונות שנחשבות תעשייתיות,ומכונות שנחשבות ביתיות. מה ההבדל ביניהן? לדוגמא- מכונה תעשייתית מחוברת לשולחן גדול,ותופסת
מה עושים עם שאריות בדים שואלים אותי הרבה. אנחנו לא רוצים לשמור בבית דברים מיותרים, אבל האם זה שימושי? יש מה לעשות עם זה? איך מחליטים אם כדאי לשמור, ואת מה? אז ראשית, כמו בהרבה דברים- אני אגלה לכם, שאין תשובה אחת נכונה. אבל מה שאני כן אגיד, זה מה אני עושה, ומה האופציות. אז
אני אוהבת מצעים, ממש. זו אחת הדרכים הפשוטות לרענן מראה של חדר,וחוץ מזה… בדים זה כל כך כיף, עם כל ההדפסים והאופציות….אז מצעים זה כיף. לעמיחי, הגדול שלי, קנינו לפני כמה זמן מצעים של ברצלונה (וגם קלמר וגם מחברת…הבנתם את הרעיון 🙂 ) זה נמכר בסופר, במחיר ממש סבבה, וזה היה סט קיץ. ציפית לכרית,
יצא לי לאחרונה לקרוא ספר נהדר, של אליזבט גילברט. הספר נקרא BIG MAGIC או בעברית- קסם גדול והוא מדבר על יצירתיות והמקום שלה בחיים שלנו. אז כמובן אני ממליצה על הספר, אבל גם רוצה לפתוח נקודה מאוד מעניינת שהיא העלתה שם. היא אומרת, שהרבה פעמים אנחנו עוצרים רגע לפני ההצלחה. מה הכוונה? ברגע
אני אוהבת את היום הזה, שאחרי החגים. היה כיף בחגים, עם המשפחה, כולם קרובים, צפופים, בטיולים, באוכל, בכיף. וכל כך חיכינו, והתארגנו, והתכוננו- פיזית, נפשית וטכנית. בישולים, מתנות, תכנונים, תיאומים. ואת כל הדברים שלא דחופים- שלחנו למגירה קטנה בראש, שכתוב עליה "אחרי החגים". לשם הלכו כל ההבטחות לאחרים ולעצמנו, כל התורים שצריך
השכמה מוקדמת, אוכל לבי"ס, כלים, כביסה, קוקו לאמצעית, מקלחת לקטן, תזכורות למי שיש היום שיעור ספורט לקחת ציוד, ופיזור למסגרות. ככה בד"כ נראה הבוקר שלי, כשאני משתדלת לשתות כוס מים בין לבין, אבל באמת לא מספיקה הרבה יותר. כשהילדים במסגרות- אני עובדת, וכמובן גם אחה"צ עמוס. חוגים, חברים, תנועות נוער, מפגשים משפחתיים, קניות, סידורים…
בכל שיעור בקורס שלי, יש כמה שלבים. ופה, אני דווקא לא מתכוונת לשלבים של התפירה עצמה. יש את החלק שבו מתחילים. אנחנו מחזיקים ביד שלנו את הבד היפה שבחרנו, מדמיינים את המוצר החדש שנתפור לנו, ומתרגשים כלכך. אחרי זה מתחילה העבודה. מודדים, משרטטים, גוזרים, ומתחילים לתפור. ואז מגיע השלב הזה, וזה קורה תמיד- שבו פתאום
אם אתם אוהבים ללבוש (ולתפור) בדי סריג, ואין לכם מכונת אוברלוק (או אפילו אם יש לכם אוברלוק, אבל מדי פעם אתם גם עושים מכפלות במכונה הרגילה על בדי הסריג שתפרתם) יכול להיות שקרה לכם שעשיתם תפר ישר יפה ומושלם, אבל אז מתחתם טיפה את הבגד, ו-אופס! התפר התפוצץ ונקרע. אז נכון, אמנם אנחנו לא
יש עניין אחד, שלא תלוי במשאבים. לא בכסף, לא בכוח, ואפילו לא בזמן. הוא חזק מהכל, והוא הסיבה האמיתית והכי משמעותית שבגללה התחלתי, ואני ממשיכה לתפור עד היום. כשאני רוחצת את התינוק שלי בערב, מנגבת ומלבישה בבגד נעים ומחמם, הלב שלי מתמלא באהבה ורצון לדאוג לו שיהיה לו הכי טוב. וכשאת הבגד המחמם הזה,